מדוע אנו אוהבים ובוגדים

הלן פישר מספרת מדוע אנו אוהבים ובוגדים

אני רוצה לדבר היום על שתי התופעות החברתיות הגדולות שיהיו במאה הבאה, ואולי בעשרת אלפים השנים הבאות. אבל אני רוצה להתחיל עם עבודתי על אהבה רומנטית, מפני שזו עבודתי האחרונה. אני ועמיתיי הכנסנו 32 אנשים, מאוהבים בטירוף, לתוך סורק מוח, אמ-אר-איי תפקודי. 17 מהם היו מאוהבים בטירוף ואהבתם נענתה; ו 15 מהם היו מאוהבים בטירוף וזרקו אותם. אז רציתי לספר לכם קודם כל על זה, ואז לדבר על הכיוון שאליו הולכת לדעתי האהבה.

מהי אהבה? שואל שקספיר. אני חושבת שאבותינו – אני חושבת שבני אדם מתחבטים בשאלה מאז שישבו סביב מדורות או שכבו והביטו בכוכבים לפני מיליון שנה. התחלתי בניסיון להבין מהי אהבה רומנטית על ידי התבוננות ב 45 השנים האחרונות במחקר – רק בפסיכולוגיה, ומסתבר שיש אוסף של דברים שקורים כשאתה מתאהב. הדבר הראשון שקורה הוא מה שאני מכנה — האדם מתחיל לקבל, מה שאני מכנה "משמעות מיוחדת." כמו שנהג משאית פעם אמר לי, הוא אמר "לעולם היה מרכז חדש והמרכז הזה היה מרי-אן."

ג'ורג' ברנרד שואו אמר את זה קצת אחרת. הוא אמר: "האהבה היא הפרזה בהבדלים שקיימים בין אשה לרעותה." ואכן, זה מה שאנחנו עושים. (צחוק) ואז פשוט מתמקדים באותו אדם. אפשר לערוך רשימה של כל מה שלא אוהבים באותו אדם, אבל אז מרחיקים את זה הצידה ומתמקדים. כמו שצ'וסר אמר: "האהבה עיוורת."

מתוך ניסיון להבין את האהבה הרומנטית, החלטתי לקרוא שירה מרחבי העולם, ואני רוצה להקריא לכם שיר סיני קצרצר מהמאה השמונה עשרה, מכיוון שהוא דוגמה כמעט מושלמת לאדם שמתמקד כליל באשה מסויימת. זה קצת כמו כשמאוהבים בטירוף במישהו ונכנסים לחניון. האוטו של האהוב שונה מכל המכוניות האחרות. כוס היין שלהם בארוחה שונה משל כל יתר הנוכחים. ובמקרה הזה, הגבר נקשר למזרן במבוק.

והנה השיר שכתב בחור בשם יואן צ'ן: "איני יכול לאכסן את מזרון הבמבוק. בלילה שהבאתיך לביתי, הבטתי בך פורשת אותו." הוא נקשר למזרון, מן הסתם, בגלל רמות הדופמין הגבוהות במוחו, ממש כמוני וכמוכם.

בכל מקרה, אותו אדם מקבל משמעות מיוחדת. ואת מלוא ההתמקדות שלכם. אתם מעצימים אותו. יש לכם אנרגייה עזה. כפי שאמר פולינזי אחד "הרגשתי שאני יכול לקפוץ לשמיים." אתם ערים כל הלילה. אתם מתהלכים עד עלות השחר. אתם מרגישים התרוממות רוח כשדברים עובדים כשורה, ומצב הרוח מתדרדר לייאוש כשדברים משתבשים. תלות אמיתית באותו אדם. כמו שאמר לי איש עסקים ניו יורקי, הוא אמר "כל מה שהיא אהבה, אני אהבתי." פשוט. אהבה רומנטית היא דבר פשוט.

הופכים להיות רכושנים מינית. אם שוכבים עם מישהו כבדרך אגב, לא באמת איכפת אם הוא שוכב עם מישהו אחר. אבל ברגע שמתאהבים, נעשים מאוד רכושנים מינית. אני חושבת שיש מטרה דארוויניסטית לכל זה. כל העניין הוא לקשר שני אנשים יחד חזק כל כך שיתחילו להביא לעולם תינוקות כצוות.

אבל המאפיין העיקרי של אהבה רומנטית הוא תשוקה: תשוקה חזקה להיות עם אדם מסויים, לא רק מינית אלא רגשית. אתה מעדיף – יהיה נחמד להיכנס איתה למיטה, אבל אתה רוצה שהיא תתקשר אליך, תזמין אותך לצאת וכן הלאה. כדי להגיד לך שהיא אוהבת אותך. המאפיין הראשי השני הוא הנעה (מוטיבציה). המנוע שבמוח מתחיל לפעול ואתה רוצה את האדם השני.

ולבסוף, זה הופך לדיבוק. לפני שהכנסתי את האנשים לאמ.אר.איי, שאלתי אותם כל מיני שאלות. אבל השאלה החשובה ביותר תמיד היתה זהה. "כמה אחוזים מהיום והלילה אתם מקדישים למחשבה על אותו אדם?" והם ענו: "כל היום. כל הלילה. אני לא יכול/ה להפסיק לחשוב עליו/ה."

ואז הייתי שואלת אותם את השאלה האחרונה — תמיד הייתי צריכה להתכונן לשאלה הזאת, מפני שאני לא פסיכולוגית. אני לא עובדת עם אנשים במצבי טראומה. השאלה האחרונה שלי היתה תמיד זהה. הייתי אומרת: "היית מוכן/ה למות למענו/ה?" ואכן האנשים האלה היו עונים: "כן!" כאילו שאלתי אם הם מוכנים להעביר לי את המלח. נדהמתי מזה.

אז סרקנו את מוחותיהם, בשעה שהתבוננו בתמונת אהוביהם ובתמונה נייטראלית. אחרי משימת הסחה בין השתיים. וכך יכולנו לגלות – להביט באותו מוח כשהוא בעוררות גבוהה וכשהוא במנוחה. ומצאנו פעילות באזורי מוח רבים. למעשה, אחד החשובים שבהם היה אותו אזור במוח שהופך פעיל בזמן שימוש בקוקאין. ובאמת, זה בדיוק מה שקורה.

התחלתי להבין שאהבה רומנטית איננה רגש. למען האמת, תמיד חשבתי שזאת סידרת רגשות, מגבוהה מאוד לנמוכה מאוד. אך למעשה זהו דחף. הוא מגיע ממנוע המוח, החלק הרוצה של המוח, החלק המשתוקק. סוג המוח – חלק המוח שעובד כש — מושיטים יד לקוביית שוקולד, כשרוצים להשיג קידום בעבודה. מנוע המוח. זהו דחף.

ולמעשה אני סבורה שזה דחף חזק יותר מהדחף המיני. אם תבקש ממישהי לשכב איתך והיא תגיד "לא תודה," כמובן שלא תתאבד או תשקע בדיכאון קליני. אבל אנשים בכל העולם שאהבתם נדחתה יהרגו בשל כך. אנשים חיים למען האהבה. הם הורגים למען האהבה. הם מתים למענה. יש פיזמונים, שירים, סיפורים, פסלים, ציורים, מיתוסים, אגדות. בלמעלה מ175 חברות, אנשים השאירו את חותמם על המערכת המוחית הנפלאה הזו. הגעתי למסקנה שזו אחת מהמערכות המוחיות העוצמתיות ביותר המסבה גם אושר רב וגם עצב רב.

וגם הגעתי למסקנה שזו אחת מתוך שלוש, מערכות מוחיות שונות שהתפתחו מהזדווגות ורבייה. אחת היא הדחף המיני: התשוקה לסיפוק מיני. ו.י אודן קרא לזה "גירוי עצבי בלתי נסבל." ובאמת זה מה שזה. זה דבר שמציק ללא הרף כמו רעב. המערכת המוחית השנייה היא אהבה רומנטית: התעלות, המחשבות הכפייתיות של ראשית האהבה. ומערכת המוח השלישית היא היקשרות: תחושת הרוגע והביטחון שחשים עם בן זוג ותיק.

ואני סבורה שהדחף המיני התפתח כדי להוציא אותנו, לחיפוש אחרי מגוון בני זוג אפשר לחוש בכך כשנוסעים סתם במכונית זה לא חייב להתמקד במישהו אני סבורה שאהבה רומנטית התפתחה כדי לאפשר לנו למקד את אנרגיית ההזדווגות שלנו על אדם אחד בכל עת ובכך לחסוך בזמן הזדווגות ובאנרגיה ואני סבורה שההיקשרות, המערכת המוחית השלישית התפתחה כדי לאפשר לנו לסבול את האדם (צחוק) לפחות למשך הזמן הדרוש לגידול ילד כצוות

אחרי ההקדמה אני רוצה לדון בשתי התופעות החברתיות העמוקות ביותר אחת של 10,000 השנים האחרונות, והשנייה – ודאי של 25 השנים האחרונות תופעות שישפיעו על שלוש המערכות המוחיות תשוקה מינית, אהבה רומנטית והיקשרות עמוקה לבן זוג

הראשונה היא נשים עובדות, מעבר הנשים לשוק העבודה בחנתי 130 חברות במרשמים הדמוגרפיים השנתיים של האו"ם ובכל מקום בעולם, ב 129 מקומות מתוך 130, נשים לא רק מצטרפות לשוק העבודה לפעמים לאט, מאוד לאט, אך הן מצטרפות לשוק העבודה וסוגרות אט אט את הפער שבין גברים לנשים בכל הנוגע לעוצמה כלכלית, בריאות וחינוך זה איטי מאוד

לכל תופעה ביקום הזה, יש תופעת נגד כולנו מכירים אותם, אך בכל זאת, כמאמר הביטוי הערבי הערבים אומרים "הכלבים נובחים והשיירה עוברת" ובאמת, השיירה עוברת נשים חוזרות לשוק העבודה ואני אומרת חוזרות לשוק העבודה משום שזה אינו חידוש משך מיליוני שנים, בערבות אפריקה נשים יצאו בקביעות לעבודת ליקוט ירקות הן חזרו הביתה עם 60 עד 80 אחוז מארוחת הערב משפחה עם הכנסה כפולה היתה דבר שבשיגרה ונשים נחשבו לבעלות עוצמה כלכלית, חברתית ומינית כגברים בקצרה, אנחנו רק זזים קדימה אל העבר

ואז, ההמצאה הגרועה ביותר לנשים היתה המחרשה עם תחילת החרישה הפכו תפקידי הגברים רבי עוצמה נשים איבדו את תפקידי העבר שלהן כמלקטות אך עם המהפכה התעשייתית והפוסט תעשייתית הן חוזרות לשוק העבודה ומשיגות את העמדה שהיתה להן לפני מליוני שנים לפני 10,000 שנה, לפני 100,000 שנה אנו רואים עתה את אחת המסורות הייחודיות ביותר בהיסטוריית החיה האנושית ותהיה לכך השפעה

אני בדרך כלל מעניקה הרצאה שלמה על השפעת נשים על הקהילה העיסקית אומר רק דברים אחדים ואז נמשיך לסקס ואהבה ישנם הרבה הבדלי מגדר כל מי שחושב שנשים וגברים הם זהים לא גידל בן ובת איני יודעת מדוע הם רוצים לחשוב וגברים ונשים הם זהים יש לנו הרבה מן המשותף, אבל יש הרבה דברים שלא — אין לנו מהמשותף

אנחנו – במילותיו של טד יוז, "אני סבור שנועדנו – אנו כמו שתי רגליים. אנו זקוקים זה לזה כדי להתקדם," אבל לא התפתחנו כך שיש לנו אותו מוח. ואנו מוצאים עוד ועוד הבדלי מגדר במוח. אשתמש רק בכמה מהם ואעבור לסקס ואהבה. אחד מהם הוא היכולת הלשונית של נשים. הן מסוגלות לדבר.

יכולתן של נשים למצוא במהירות את המילה הנכונה, יכולת ביטוי בסיסית משתפרת באמצע מחזור הווסת, כשדרגת האסטרוגן בשיאה אבל אפילו בזמן הווסת, הן טובות בזה מהגבר הממוצע נשים מסוגלות לדבר הן עושות זאת במשך מיליוני שנים; הכלים הנשיים היו מילים. הן אחזו את התינוק מול פניהן, פינקו אותו, נזפו בו, חינכו אותו באמצעות מילים. ובאמת הן הופכות לכוח רב עוצמה.

אפילו במקומות כמו הודו ויפן, שבהן נשים לא עוברות במהירות לשוק העבודה הרגיל, הן הופכות לעיתונאיות. ואני חושבת שהטלוויזיה היא כמו מדורה בינלאומית. אנו יושבים סביבה והיא מעצבת את מוחינו. כמעט בכל פעם לפני שאני מופיעה בטלוויזיה, המפיקים שמתקשרים אלי, שדנים איתי על הנושא הם נשים, למעשה, סולז'ניצין אמר פעם, "סופר נפלא הוא כמו ממשלה אחרת"

54 אחוזים מהסופרים היום באמריקה הן נשים, זהו רק אחד מהמאפיינים הרבים של נשים שהן עתידות להביא לשוק העבודה. יש להן קשרי אנוש נפלאים, כישורי משא ומתן. יש להן דמיון מפותח אנו מכירים היום את החיווט של דמיון ותכנון לטווח ארוך. יש להן נטייה לחשיבה רשתית. מכיוון שהחלקים הנשיים של המוח מחוברים טוב יותר, הן נוטות לאסוף יותר פיסות מידע כשהן חושבות, לסדר אותן בתבניות מורכבות יותר, לראות יותר אפשרויות ותוצאות, חשיבתן נוטה להיות הקשרית, הוליסטית, מה שאני קוראת חשיבת רשת.

גברים נוטים – בממוצע – הם נוטים להיפטר ממה שהם מחשיבים כלא שייך, הם מתמקדים במה שהם עושים, ונעים בתבניות חשיבה מובנות יותר. שתי דרכי החשיבה טובות. אנו זקוקים לשתיהן כדי להתקדם. למען האמת, יש הרבה יותר גברים גאונים בעולם. כש – ויש גם הרבה יותר גברים אידיוטים בעולם. (צחוק) כשהמוח הגברי פועל היטב, הוא פועל מצויין. ואני חושבת שאנחנו מתקדמים למעשה לעבר חברה שיתופית, חברה שבה כישורי גברים ונשים כאחד יובנו, יוערכו ויבואו לידי ביטוי.

אך למעשה, למעבר נשים לשוק העבודה יש השפעה עצומה על סקס, רומנטיקה וחיי משפחה. ראשית, נשים מתחילות להביע את מיניותן. אני תמיד נדהמת כשאנשים באים ואומרים לי, "למה גברים כל כך בוגדניים?" ואני אומרת "למה אתם חושבים שגברים יותר בוגדניים מנשים?" "אה, טוב – גברים יותר בוגדניים!" ואני אומרת "עם מי אתם חושבים שהגברים האלה שוכבים?" ו – מתמטיקה פשוטה! (צחוק)

כך או כך. בעולם המערבי, ילדות מתחילות נשים מתחילות לקיים יחסי מין מוקדם יותר, יש להן יותר פרטנרים הן מביעות פחות חרטה על הפרטנים שיש להן, הן מתחתנות מאוחר, יולדות פחות ילדים, עוזבות נישואים גרועים לטובת טובים אנו רואים את עליית הביטוי המיני הנשי ואכן, אנחנו שוב נעים אל סוג הביטוי המיני שבוודאי ראינו בערבות אפריקה לפני מיליון שנה מפני שזה סוג הביטוי שאנו עדים לו בחברות ציידים לקטים בימינו

אנו גם שבים למבנה העתיק של שוויון בנישואים עכשיו אומרים שהמאה ה -21 תהיה המאה של מה שנקרא "נישואים סימטריים" או "נישואים טהורים" או "נישואי חברות" אלה נישואים בין שווים, הנעים לכיוון מבנה שמתאים מאוד לרוח האנושות העתיקה

אנו רואים גם עלייה באהבה רומנטית 91 אחוזים מהנשים האמריקאיות ו 86 אחוזים מהגברים האמריקאים לא יתחתנו עם אדם שיש לו את כל התכונות שהם מחפשים בבן זוג אם אינם מאוהבים באותו אדם. אנשים בכל העולם, במחקר שבחן 37 חברות, רוצים להיות מאוהבים עם האדם שאיתו הם מתחתנים ואכן, נישואים מוסדרים הולכים ונעלמים מהחברה האנושית

אני אפילו סבורה שנישואים יהפכו אפילו יציבים יותר בגלל המגמה העולמית השנייה הראשונה היא כניסת נשים לשוק העבודה, והשנייה היא הזדקנות האוכלוסייה. היום אומרים שבאמריקה, שגיל העמידה צריך להיחשב עד גיל 85, מפני שבקבוצת הגיל המבוגרת ביותר – 76 עד 85, רק — 40 אחוזים מהחברים בה אינם סובלים משום דבר. אז אנחנו רואים שיש מתיחה אמיתית של גיל המעבר

ואני מתבוננת – באחד מספרי, בחנתי נתוני גירושין ב 58 חברות. ומסתבר שככל שאתה מבוגר יותר, קטנים הסיכויים שתתגרש. אז שיעור הגירושים באמריקה יציב כרגע, ולמעשה מתחיל לרדת. ייתכן שיירד קצת יותר. אומר אפילו שעם ויאגרה, תחליפי אסטרוגן ותחליפי ירך ונשים מעניינות להפליא נשים מעולם לא היו מעניינות כפי שהן היום. נשים מעולם לא היו כה משכילות, כה מעניינות ובעלות כל כך הרבה יכולות. כך שאני חושבת באמת ובתמים שאם היתה איזושהי תקופה במהלך האבולוציה האנושית שבה היתה לנו הזדמנות ליצור נישואים טובים, הזמן הזה הוא עכשיו.

ובכל זאת, תמיד יש סיבוכים. שלוש מערכות המוח האלו: תשוקה, אהבה רומנטית והיקשרות לא תמיד הולכות ביחד הן יכולות ללכת יחד, אגב ומשום כך סקס מזדמן הוא לא כזה מזדמן בזמן האורגזמה חווים שצף דופאמין. דופאמין מקושר עם אהבה רומנטית, ואפשר פשוט להתאהב במישהו שיש לך סקס מזדמן איתו. בשעת אורגזמה, כשמקבלים זרם אוקסיטוצין ווזופרסין — אלה מקושרים עם היקשרות. משום כך אפשר לחוש חיבור קוסמי עם מישהו אחרי ששוכבים איתו.

אך שלוש מערכות המוח האלה: תשוקה, אהבה רומנטית והיקשרות, לא תמיד קשורות זו לזו. אפשר לחוש חיבור עמוק לבן זוג ותיק באותו זמן שמרגישים אהבה רומנטית עזה למישהו אחר ובאותו זמן שמרגישים דחפים מיניים לאנשים אחרים. בקצרה, אנו מסוגלים לאהוב יותר מאדם אחד באותו זמן. למען האמת, אפשר לשכב במיטה בלילה ולהתנדנד בין רגשות היקשרות עמוקים לאדם אחד לרגשות אהבה רומנטית עמוקים לאדם אחר זה כאילו שיש ישיבת ועדה בראש שלך כשאתה מנסה להחליט מה לעשות. אז אני חושבת, בכנות, אנחנו חיה שנבנתה כדי להיות שמחה; אנחנו חיה שנבנתה כדי להתרבות. אני חושבת שהשמחה שאנו מוצאים, אנו יוצרים. ויחד עם זאת אני חושבת שאנחנו יכולים לרקום קשרים טובים זה עם זה.

אז אני רוצה לסכם בשני דברים. אני רוצה לסכם בחשש. אני חוששת – ועם סיפור נהדר. החשש הוא בנוגע לנוגדי דיכאון. למעלה מ 100 מיליון מרשמי נוגדי דיכאון ניתנים מדי שנה בארה"ב. והתרופות האלה הופכות גנריות. הן מחלחלות לכל העולם. אני מכירה בחורה שנטלה נוגדי דיכאון, מגבירי סרוטונין– מאז שהיתה בת 13. היא בת 23. והיא נוטלת אותם מאז שהיתה בת 13

אין לי שום דבר נגד אנשים שנוטלים אותם לתקופות קצרות, כשהם עוברים משהו איום ונורא. כשהם רוצים להתאבד או להרוג מישהו. הייתי ממליצה על זה. אבל יותר ויותר אנשים בארה"ב נוטלים אותם לתקופות ארוכות. ובאמת, התרופות האלו מעלות את רמת הסרטונין. ועל ידי העלאת הסרטונין, מדוכא מעגל הדופאמין. כולם יודעים את זה. דופאמין קשור לאהבה רומנטית. לא רק שהם מדכאים את מעגל הדופאמין, הם הורגים את הדחף המיני. וכשהורגים את הדחף המיני, הורגים את האורגזמה. וכשהורגים את האורגזמה, הורגים את זרם החומרים המתקשרים להיקשרות. כל אלו קשורים זה לזה במוח. ושכפוגעים במערכת מוחית אחת, פוגעים גם באחרת. ואני רק אומרת שעולם בלי אהבה הוא עולם קטלני.

ועכשיו (מחיאות כפיים) תודה. אני רוצה לסיים בסיפור. ואז, רק בעוד הערה. חקרתי אהבה רומנטית וסקס והיקשרות במשך 30 שנה. אני תאומה זהה; אני מתעניינת בסיבה לכך שאנחנו דומים, למה אתם ואני דומים, למה העיראקים והיפנים והאבוריג'ינים באוסטרליה ואנשי האמזונס כולם דומים.

ובערך לפני שנה, הגיע אלי אתר דייטינג match.com ושאל אותי אם ארצה לפתח להם אתר דייטינג חדש. אמרתי "אני לא יודעת שום דבר על אישיות". לא יודעת. אתם בטוחים שהגעתם לבן אדם הנכון?" הם אמרו לי, "כן". זה גרם לי לחשוב למה מתאהבים דווקא באדם מסויים ולא באחר.

וזה הפרוייקט הנוכחי שלי. זה יופיע בספר הבא שלי. יש כל מיני סיבות למה מתאהבים דווקא במישהו אחד ולא באחר. תזמון חשוב. קירבה חשובה. מסתורין חשוב. מתאהבים במישהו שיש בו משהו מסתורי, חלק מזה מפני שמסתורין מעלה את רמות הדופאמין במוח, ומן הסתם דוחף אותך מעבר לסף הזה כדי להתאהב. אתה מתאהב במישהו שמתאים למה שאני מכנה "מפת האהבה" שלך, רשימה לא מודעת של מאפיינים שהתחלת בילדותך והמשכת בה ככל שגדלת. ואני גם חושבת שאתה הופך — שאתה נמשך לאנשים מסויימים, שיש להם מבחינה מסויימת מערכות מוחיות משלימות. ועל זה אני עובדת עכשיו.

אבל אני רוצה לספר לכם על – להדגים. דיברתי כאן על הביולוגיה של האהבה. רציתי להראות קצת גם את התרבות של זה, את הקסם. זה סיפור שסופר לי על ידי מישהו ששמע ממישהו ש וכנראה שזה סיפור אמיתי. זה היה תלמיד שנה אחרונה – אני ברוטגרס ושני העמיתים שלי — ארט אהרון בסאני סטוניברוק. שם אנחנו מכיניסים את האנשים שלנו למכונות אמ.אר.איי.

ותלמיד השנה האחרונה הזה היה מאוהב בטירוף בתלמידה אחרת מאותה שנה, והיא לא היתה מאוהבת בו. ושניהם היו בכנס בבייג'ין. והוא ידע מהעבודה שלנו שאם אתה עושה משהו חדש לגמרי עם מישהו, אפשר להעלות את רמות הדופאמין במוח שלו. ואולי להדליק באותו מוח את מערכת האהבה הרומנטית. (צחוק) אז הוא החליט להשתמש במדע, והוא הזמין את הבחורה הזאת לנסוע איתו בריקשה.

ובאמת – אמנם מעולם לא הייתי בריקשה, אבל מסתבר שכולן עוקפות אוטובוסים ומשאיות וזה מטורף ורועש ומסעיר. והוא חשב שזה יגביר את הדופאמין, ושהיא תתאהב בו. אז הם יצאו לדרך והיא צורחת ונצמדת אליו וצוחקת ונהנית עד השמיים. ואחרי שעה כשהם ירדו מהריקשה, היא הניפה את ידיה ואמרה "נכון שזה היה נהדר?" וגם "נכון שנהג הריקשה חתיך!" (צחוק) (מחיאות כפיים)

יש קסם באהבה! אבל אסיים ואומר שלפני מיליוני שנים פיתחנו שלושה דחפים בסיסיים: הדחף המיני, האהבה הרומנטית וההיקשרות ארוכת הטווח. המעגלים האלו טבועים עמוק במוח האנושי. הם יישרדו כל זמן שהאנושות תשרוד על מה ששייקספיר כינה "סליל המוות הזה." (מתוך מונולוג להיות או לא להיות של המלט) תודה רבה (מחיאות כפיים)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *