המוח המאוהב

הלן פישר חוקרת את המוח המאוהב

            אני, וחברי לעבודה ארט ארון, לוסי בראון ואחרים, הכנסנו 37 אנשים מאוהבים עד טירוף לתוך סורק MRI [סורק דימות תהודה מגנטי] פעיל. שבעה-עשר היו מאוהבים ומאושרים, 15 – זה עתה 'זרקו' אותם, ואנו פתחנו בניסוי השלישי שלנו: לחקור אנשים המדווחים שהם עדיין מאוהבים אחרי 10 עד 25 שנות נישואין. אז זהו סיפורו הקצר של מחקר זה.

בג'ונגלים של גואטמלה, בטיקאל, ניצב מקדש. הוא הוקם ע"י מלך השמש הגדול ביותר, שבעיר-מדינה הגדולה ביותר, של התרבות הגדולה ביותר ביבשת אמריקה, המאיה. שמו היה קאסאו צ'ן קאוויל. גובהו היה מעל שני מטרים. הוא חי מעל 80 שנה, והוא נקבר מתחת למצבה זו ב-720 לספירה. וכתבי המאיה מצהירים שהוא היה מאוהב מאד באשתו. לכן הוא בנה לכבודה מקדש שניצב מול מקדשו. ובכל אביב וסתיו, בדיוק בשוויון היום והלילה, השמש זורחת מאחורי מקדשו, ומטבילה כליל את מקדשה בצילו. ואחה"צ, כשהשמש שוקעת מאחורי מקדשה, היא מטבילה כליל את מקדשו בצילה. אחרי 1,300 שנה, שני הנאהבים הללו עדיין נוגעים ומתנשקים מתוך קבריהם.

אנשים סביב כל העולם אוהבים. הם שרים לכבוד האהבה, רוקדים לאהבה, מחברים פואמות וסיפורים על אהבה. הם מספרים מיתוסים ואגדות אודות האהבה. הם עורגים לאהבה, הם חיים למען האהבה, הם הורגים בשם האהבה והם מתים למען האהבה. כפי שאמר פעם וולט ויטמן, הוא אמר: "הו, הכל אסכן בעבורך." האנתרופולוגים מצאו עדויות לאהבה רומנטית ב-170 תרבויות. הם לא מצאו שום תרבות בלעדיה.

אך האהבה איננה תמיד חוויה מאושרת. במחקר שנערך בקרב תלמידי קולג', נשאלו המון שאלות על האהבה, אך השתיים הבולטות היו מבחינתי, "האם אי-פעם נדחית ע"י מי שממש אהבת?" והשניה היתה, "האם אי-פעם 'זרקת' את מי שממש אהב/ה אותך?" וכמעט 95%, גברים ונשים, ענו בחיוב על שתיהן. אין כמעט מישהו שיוצא מהאהבה שלם.

לכן, לפני שאתחיל לספר לכם על המוח, ברצוני להקריא לכם מה שבעיני הוא שיר האהבה החזק ביותר בעולם. יש כמובן עוד שירי אהבה טובים בה-במידה, אך אינני חושבת שניתן להתעלות על שיר זה. סיפר אותו אינדיאני אלמוני משבט קווקוטל מדרום אלסקה למיסיונר אחד ב-1896, והרי הוא: טרם היתה לי ההזדמנות לומר זאת. "אש שוטפת בגופי בכאב אהבתי אותך, כאב שוטף את גופי באש אהבתי אליך. הכאב כמו רותח להתפרץ באהבתי אליך, נאכל באש באהבתי אליך, זוכר את מילותיך. הוגה באהבתך אלי, נקרע באהבתך אלי. כאב ועוד כאב, אנה מועדות פניך עם אהבתי? הולכת את מכאן, אומרים לי. עוזבת את, אומרים. גופי קהה מיגון. זכרי את מילותי, אהובתי. שלום, אהובתי, שלום." אמילי דיקנסון כתבה פעם, "הפרידה היא כל שעלינו לדעת אודות הגהינום." כמה בני-אדם כבר סבלו בכל מיליוני שנות האבולוציה האנושית? כמה בני-אדם בכל העולם רוקדים בהתעלות בזה הרגע? האהבה הרומנטית היא מהתחושות החזקות ביותר בעולם.

לכן החלטתי לפני מספר שנים לבחון את המוח ולחקור את הטירוף הזה. מחקרנו הראשון על אנשים מאוהבים ומאושרים זכה לפרסום נרחב, לכן אדבר עליו מעט מאד. איתרנו פעילות במפעל זעיר בקרבת בסיס המוח הקרוי איזור הטגמנטום הגחוני. מצאנו פעילות בכמה תאים הקרויים תאי ApEn. תאים שלמעשה מייצרים דופאמין, ממריץ טבעי, ומרססים אותו על איזורים רבים במוח. הטגמנטום הגחוני הוא למעשה מערכת הגמול של המוח. הוא מצוי הרבה מתחת לתהליכי החשיבה הקוגניטיביים. הוא נמצא מתחת לרגשותיכם. זהו חלק של מה שאנו מכנים גרעין המוח הזוחלי, והוא קשור ברצון, בהנעה, במיקוד ובהשתוקקות. למעשה, אותו איזור במוח בו איתרנו פעילות הופך פעיל גם כשחשים את ריגוש הקוקאין.

אך אהבה רומנטית היא הרבה יותר מ-"היי" של קוקאין — מקוקאין יש לפחות נפילה. אהבה רומנטית היא אובססיה. היא משתלטת עליכם. אתם מאבדים את תחושת העצמי. אינכם יכולים להפסיק לחשוב על יצור אנושי אחר. מישהו עושה 'קמפינג' בתוך ראשכם. כפי שאמר משורר יפני מהמאה השמינית, "בחידלונה, אין לכמיהתי עת." פרועה היא האהבה. והאובססיה עלולה להחמיר כשדוחים אתכם.

כרגע, לוסי בראון ואני, מדענית מערכות-העצבים בפרוייקט שלנו, בוחנות נתונים של האנשים שהוכנסו למכונה אחרי ש'זרקו' אותם. למעשה, זה היה קשה מאד, להכניס אנשים אלה למכונה, מפני שהם היו במצב כה גרוע. [צחוק] על כל פנים, מצאנו פעילות ב-3 איזורים במוח. מצאנו פעילות באיזור במוח, בדיוק באותו איזור במוח המקושר עם אהבה רומנטית. איזו עיסקה גרועה. הרי כשזורקים אותך, מה שהכי היית רוצה לעשות הוא לשכוח את אותו אדם, ולהמשיך בחייך, אך לא, אתה אוהב אותו עוד יותר. כפי שאמר פעם המשורר הרומאי טרנס, "ככל שקטנה תקוותי, לוהטת אהבתי." ואכן, כעת אנו יודעים מדוע. אלפיים שנה מאוחר יותר ביכולתנו להסביר מצב זה במוח. אותה מערכת במוח, מערכת הגמול עבור חסך, מוטיבציה, כמיהה, מיקוד, נעשית יותר פעילה כשאינכם יכולים להשיג את רצונכם. במקרה זה, את הפרס הגדול של החיים: זיווג הולם.

מצאנו פעילות גם באיזורי מוח אחרים — באיזור במוח המקושר עם חישובי רווח והפסד. אתם יודעים, אתם שוכבים לכם שם ומתבוננים בתמונה, ואתם בתוך המכונה, ואתם מחשבים חישובים: מה השתבש? איך, מה איבדתי? בעצם, ללוסי ולי יש בדיחה קטנה על זה. מקורה במחזה של דייוויד מאמט, יש במחזה שני נוכלים-אשפים, והאישה מרמה את הגבר. הגבר מביט באישה ואומר, "את סוס מחורבן. אני לא מתכוון להמר עליך." ובאמת, זהו אותו איזור במוח, גרעין האקומבנס, אשר נעשה פעיל כשאתם אומדים רווחים והפסדים. זהו אותו איזור במוח שנעשה פעיל כשאתם מוכנים לקחת סיכונים עצומים שבצידם רווחים אדירים והפסדים אדירים.

ואחרון חביב, מצאנו פעילות באיזור במוח המקושר עם התקשרות עמוקה לאדם אחר. לא פלא שאנשים בכל העולם סובלים ויש לנו כל כך הרבה פשעי-תשוקה. כשאהבתנו נדחתה, לא רק שאתם אפופים ברגשות אהבה רומנטית אלא גם חשים התקשרות עמוקה אל אותו אדם. זאת ועוד, מעגלי הגמול במוח עובדים, ואתם חשים מרץ רב ומיקוד עז, מוטיבציה חזקה ומוכנוּת לסכן הכל כדי לזכות בפרס הגדול של החיים.

אז מה למדתי מניסוי זה שארצה לספר לעולם? ראשית, היום אני חושבת שהאהבה הרומנטית היא דחף, דחף זיווג בסיסי. לא הדחף המיני – הדחף המיני מוציא אתכם החוצה לחפש לכם פרטנרים. האהבה הרומנטית מאפשרת למקד את אנרגיית הזיווג על אדם אחד בלבד בכל פעם, לשמר את אנרגיית הזיווג, ולפתוח בתהליך הזיווג עם אדם יחיד זה. אני חושבת על כל השירה שקראתי על אהבה רומנטית, מה שמסכם הכי-טוב את הכל נאמר ע"י אפלטון לפני יותר מ-2,000 שנה. הוא אמר: "אלוהי האהבה חי במצב של הזדקקות. זהו צורך. זהו דחף. זהו חוסר-איזון הומיאוסטטי. כמו רעב וצמא, כמעט ולא ניתן להחניק אותו." אני מאמינה גם שאהבה רומנטית היא התמכרות: התמכרות נפלאה לחלוטין כשהכל כשורה, והתמכרות איומה לחלוטין כשזה לא מסתדר.

ובאמת, יש לה כל המאפיינים של התמכרות. אתם מתמקדים במישהו, חושבים עליו באובססיביות, כמהים אליו, מעוותים את המציאות, מוכנים ליטול סיכונים עצומים כדי לזכות בו. ויש לזה 3 מאפייני ההתמכרות העיקריים. התמדה – אתם צריכים לראותו עוד ועוד ועוד – נסיגות, ולבסוף, התלקחות מחדש. ידידה שלי מתגברת בימים אלה על פרשיית אהבים איומה, עברו כ-8 חודשים והיא מתחילה להרגיש טוב יותר. ויום אחד היא נסעה לבדה במכוניתה, ולפתע שמעה ברדיו של המכונית שיר שהזכיר לה את אותו גבר. והיא… לא רק שהכמיהה אליו חזרה מיד, אלא שהיא נאלצה לעצור, לעצור בצד הכביש, ולבכות. ולכן הייתי מבקשת מהקהילה הרפואית, מרשויות החוק ואף מקהילת החינוך, לנסות להבין שאכן אמנם, אהבה רומנטית היא מהחומרים הממכרים ביותר עלי-אדמות.

אני רוצה גם לספר לעולם שבעלי-החיים אוהבים. אין אף חיה בכוכב הלכת הזה שמזדווגת עם כל מי שבא. זקן מדי, צעיר מדי, מטונף מדי, טיפש מדי, והם לא יסכימו. אלא אם אתם תקועים בכלוב מעבדה — ואתם יודעים, אם תבלו את כל חייכם בתיבה קטנה, לא תהיו כה בררניים בקשר לשותפיכם לסקס — אך אני בחנתי מאה מינים, ובכל מקום בטבע יש לחיות העדפות. האתולוגים יודעים זאת כעובדה. יש להם מעל 8 מלים להעדפותיהם של בעלי-חיים: חיזור בררני, בחירת זוויג, בחירת נקבה, בחירה מינית. ויש אכן שלושה מאמרים אקדמיים שבחנו את המשיכה הזו, שעשויה להימשך שניה אחת, אולם זוהי משיכה ברורה, ואו שאותו איזור במוח, מערכת הגמול, הוא שמעורב, או שהכימיקלים של מערכת הגמול הם שמעורבים בכך. למעשה, המשיכה החייתית יכולה לדעתי להיות מיידית – אפשר לראות פיל הפונה מיד אל פילה אחרת. ואני חושבת שכאן באמת המקור של מה שאתם ואני מכנים "אהבה ממבט ראשון."

אנשים שאלו אותי לעתים קרובות האם מה שאני יודעת על האהבה קלקלה אותה עבורי. ואני עונה בפשטות: ממש לא. אפשר להכיר כל מרכיב בודד בפיסת עוגת שוקולד, ואחר לשבת ולאכול את העוגה, ועדיין לחוש אותה חדווה. ואין ספק שאני עושה אותן השגיאות שכולם עושים, אך זה באמת העמיק את הבנתי ובעצם את החמלה שלי, כלפי החיים האנושיים. למעשה, בניו-יורק קורה הרבה שאני תופסת את עצמי מביטה בעגלת תינוק וקצת מרחמת על הפעוט, ולמעשה, לעתים אני קצת מרחמת על העוף שמונח על צלחתי, כשאני חושבת כמה עצומה היא מערכת המוח. הפרוייקט החדש שלנו הוא פרי מוחו של הקולגה שלי, ארט ארון, להכניס אנשים שמדווחים שהם עדיין מאוהבים, במערכת יחסים ממושכת, למכשיר דימות מגנטי. עד כה הכנסנו חמישה אנשים, ואמנם מצאנו אותם ממצאים. הם לא משקרים. איזורי המוח הקשורים באהבה רומנטית עזה, עודם נעשים פעילים, גם אחרי 25 שנה.

שאלות רבות עדיין ממתינות לתשובה ונשאלות על האהבה הרומנטית. השאלה עליה אני עובדת ממש כרגע, ואני עומדת לספר זאת רק לשניה ואחר לסיים, היא מדוע אנו מתאהבים באדם זה ולא באחר? מעולם לא הייתי מעלה זאת בדעתי, אבל אתר ההיכרויות Match.com, פנה אלי לפני 3 שנים עם השאלה הזו. ואני אמרתי שאינני יודעת. אני יודעת מה קורה במוח, כשאכן מתאהבים, אך איני יודעת מדוע מתאהבים באדם אחד ולא באחר. כך שבזה עסקתי בשלוש השנים האחרונות. יש סיבות רבות מדוע מתאהבים באדם אחד ולא באחר, שהפסיכולוגים יכולים לספר לכם. ואנחנו נוטים להתאהב במישהו מאותו רקע חברתי-כלכלי, בעל אותה רמה כללית של אינטליגנציה, באותה רמה כללית של מראה חיצוני, אותם ערכים דתיים. ודאי שלילדות יש בכך חלק, אך איש אינו יודע איך. וזה בערך הכל. זה כל מה שידוע להם. לא, מעולם לא מצאו את הדרך בה שתי אישויות מתאימות זו לזו ויוצרות מערכת יחסים טובה.

אז התחלתי לחשוב שאולי הביולוגיה היא שמושכת אותנו אל אנשים מסוימים ולא אל אחרים. ואני חיברתי שאלון כדי לראות באיזו מידה אתם מביעים דופאמין, סרוטונין, אסטרוגן וטסטוסטרון. חושבתני שפיתחנו ארבעה סוגי אישיות רחבים מאד הקשורים במינוני ארבע כימיקלים אלה במוח. ובאתר ההיכרויות הזה שבניתי, Chemistry.com, אני מציגה לכם תחילה סדרת שאלות. לראות באיזו מידה אתם מביעים את הכימיקלים האלה, ואני בוחנת מי בוחר לאהוב את מי. באמריקה ענו על השאלון 3,7 מיליון איש, וכ-600,000 איש ענו עליו ב-33 ארצות נוספות. אני מחברת כעת את כל הנתונים, ובשלב מסוים…תמיד יהיה באהבה קסם, אך נראה לי שאתקרב לכלל הבנה מדוע זה אדם נכנס לחדר שכולם בו הם מאותו רקע שלו, אותה רמה כללית של אינטליגנציה, אותה רמה כללית של מראה חיצוני, והוא לא נמשך כלל אל איש מהם. אני חושבת שיש כאן עניין ביולוגי. לדעתי בתוך כמה שנים נגיע להבנה של כל מיני מנגנונים במוח שמושכים אותנו אל אדם זה ולא אל אחר.

אז אסיים עם זה. אלה האנשים המבוגרים יותר שלי. פוקנר אמר פעם: "העבר לא מת, הוא אפילו איננו העבר." אכן, אנו נושאים עמנו מטען רב במוחנו, מימים-ימימה. כך שיש דבר אחד שדוחף אותי להבין את הטבע האנושי, וזה מזכיר לי אותו. אלה הן שתי נשים. נשים יוצרות אינטימיות בשונה מגברים. נשים יוצרות אינטימיות דרך שיחה פנים-אל-פנים. אנו מסתובבות ופונות זו אל זו, אנו עושות מה שנקרא "מבט עוגן", ומשוחחות. זוהי האינטימיות מבחינת הנשים. אני חושבת שמקור הדבר במיליוני שנים של להחזיק את התינוק מול פנייך, ולשדל אותו, להוכיח אותו ולחנך אותו במלים. גברים נוטים ליצור אינטימיות בעשייה צד-לצד, [צחוק] ברגע שאחד מהם מרים מבטו, מפנה גם האחר את מבטו. [צחוק] אני חושבת שמקור הדבר במיליוני שנים של עמידה או ישיבה מאחורי השיח, ותבוננות הישר לפנים, בנסיון לפגוע בראשו של התאו באבן. [צחוק] לדעתי, משך מיליוני שנים הגברים הביטו בפני האויב, וישבו צד-בצד עם חבריהם. אז לסיום אומר זאת: האהבה נמצאת בתוכנו. היא טבועה עמוק במוח. והאתגר שלנו הוא להבין איש את רעותו. תודה רבה. [מחיאות כפיים]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *